החלטה בתיק הוצל"פ 01-06718-13-9

בפניי תגובת החייבת בהתאם להחלטתי מיום 17.06.13.            

תיק הוצאה לפועל דלעיל נפתח ביום 15.01.13 לביצוע פסק בוררות אשר ניתן ביום 26.07.12 בהעדר הצדדים.                       

לפסק הבוררות ניתן תוקף של פסק דין על ידי בית המשפט המחוזי בתל אביב וזאת ביום 27.11.12.                               

פסק הדין חייב את החייבת להחזיר לזוכה את הסכומים ששולמו בגין 14 חודשים בסך של 5,000 $ לחודש (סך כולל 70,000 $) על פי ערכו בשקלים על פי שער הדולר שהיה קיים במועד כל תשלום בפועל. לכל   החזר כאמור תתווסף הצמדה וריבית חוקית מיום התשלום ששולם לחייבת ועד לפירעון מלא של הסכומים בפועל.                   

כן חויבה החייבת בפיצוי בסך של 5,000$ על פי ערכו בשקלים על פי שערו היציג ביום חתימת ההסכם. הסכום יישא ריבית חוקית והפרשי הצמדה למדד מיום ההסכם ועד לפירעון מלא של הסכום בפועל.      

ביום 17.04.13 הגיש החייבת בקשה בטענת פרעתי.                 

לטענת החייבת עוד קודם לאישור פסק הדין ע"י בית המשפט המחוזי, שילמה החייבת ביום 30.08.12 את הסכומים בהם חויבה במסגרת פסק הבורר.                                                       

לטענת החייבת ביום 30.08.12 שילמה היא לזוכה שיק ע"ס 390,265.59 ש"ח  בגין פסק הדין.                             

לטענת החייבת הסכומים הרלוונטיים הוצמדו לריבית הליבור + 1% והכל בהתאם לפסק הבוררות ולתקנה 4 לתקנות פסיקת ריבית והצמדה. 

לטענת החייבת פסק הבוררות קובע כי סך 70,000 $ ישולם כשהוא נושא הצמדה וריבית חוקית מהיום בו  שולמו.                    

כן נפסק כי סך של 5,000 $ ישיא ריבית חוקית והפרשי הצמדה למדד מיום ההסכם.                                                 

לטענת החייבת המסגרת הנורמטיבית הרלוונטית היא סעיף 4(א) לחוק פסיקת ריבית והצמדה, תשכ"א- 1961 (להלן: "חוק פסיקת ריבית והצמדה").                                                  

ביום 17.06.13 הגישה הזוכה תגובתה לבקשת החייבת בטענת פרעתי.  

לטענת הזוכה לאורך כל תקופת ההסכם בין הצדדים, העבירה הזוכה לחייבת את כל הסכומים בגין השימוש בתוכנה שנרכשה ממנה בשקלים, כן טוענת כי הסיבה לאזכור שער הדולר במסגרת ההסכם בין הצדדים נבעה משיקולי נוחות בלבד.                                   

לטענת הזוכה ריבית הליבור אינה רלוונטית לענייננו.            

לטענת הזוכה גם על פי סעיף 247(1) לפסק הבוררות קבע בצורה מפורשת כי מחובתה של החייבת להחזיר לזוכה סכומי כסף שונים ששולמה לה לפי ערכם בשקלים. 

לטענת הזוכה סכומים שנתקבלו בשקלים יוחזרו לפי ערכם בשקלים.  

ביום 01.07.13 הגישה החייבת תגובתה לתגובת הזוכה.            

החייבת עומדת  על טענותיו במסגרת בקשתה העיקרית.